אתמול עשינו היסטוריה, וזו רק ההתחלה!

היסטוריה קרתה אתמול. בצפון, במרכז ובדרום – תנועה גדולה התעוררה. נשים מכל מקום, מכל מגזר, מכל מוצא, מכל זהות פוליטית – הרימו ראש וצעקו יחד נגד הפקרת דמן של נשים ונגד מערכת פוליטית שלא סופרת אותנו. הדבר האדיר הזה הוא סיכום של שנה פמיניסטית מדהימה, שנה שהצלחנו להשמיע בה קול חזק ומאוחד נגד אלימות במשפחה, נגד אלימות מינית, נגד הדרת נשים, נגד אפליה והחלשה ממוסדת של נשים.
היתה שנה משמעותית מאוד, אבל שאף אחד לא יטעה – אנחנו רק התחלנו. בשנה הקרובה יתקיימו הבחירות הארציות ואנחנו מתכוונות להעמיד את הביטחון שלנו, את הרווחה שלנו, את החיים שלנו – בלב השיח הציבורי ובראש סדרי העדיפויות. בניגוד לפעמים קודמות, הפוליטיקאים והפוליטיקאיות שהתרגלו להתעלם מאיתנו לא יוכלו לעשות את זה בלי לשלם מחיר ציבורי בקלפי. אחרי אתמול המשימה הגדולה שלנו היא להמשיך. לא לתת שיסיטו אותנו שוב לשוליים.
אנחנו גאות ושמחות על הזכות שנפלה בחלקנו לקחת חלק ביום המיוחד הזה, יחד עם עשרות שותפות מעוררות השראה שעבדו יחד כדי שהדבר הזה יקרה. תודה לכל מי שיזמה, ארגנה, התקשרה, הסיעה ופרסמה. תודה לכל מי שהגיעה לאירועי המחאה ולהפגנה, לכל מי שהתעקשה שמקום העבודה שלה יתמוך בשביתה, לכל מי ששבתה גם בלי אישור, לכל מי שלא יכלה לשבות אבל עמדה 24 דקות לזכר הנרצחות, תודה לכל מי שלבשה שחור. אנחנו ממשיכות בדבר הזה ביחד. זה שחר של יום חדש.

״אנחנו כאן כדי לדרוש שיספרו אותנו״: נאומה המלא של מיכל גרא מרגליות, מנכ״לית שדולת הנשים בישראל, אתמול באירוע המחאה המרכזי של מחאת הנשים הגדולה וההיסטורית, שהתקיים בכיכר רבין בתל אביב:

אחיות! תסתכלו רגע מסביב, ותראו מה הצלחנו לעשות היום – יש פה תנועה שקמה על הרגלים, בכל הארץ – מרכז ופריפריה, צעירות ומבוגרות, מכל הסוגים והצבעים. ולא רק נשים. יש לנו כוח!
בשבוע שעבר קברנו את יארא בת ה- 16, ואת סילבנה, ילדה בת 13. 24 נשים נרצחו מתחילת 2018. ולמרות זאת הקירות בכנסת לא רעדו וגם לא הכסאות של חברי הממשלה. תקציבים לא הועברו, חוקים שתקועים כבר שנים לא נחקקו. אפילו על הקמת ועדת חקירה הצביעו נגד.
תראו את המחאה המדהימה הזאת שהיתה היום בכל הארץ. הציבור התקדם, אבל הממשלה והכנסת נשארו במקום.
את הפער הזה אנחנו חייבות לסגור.
אנחנו כאן כדי לדרוש שיספרו אותנו. שהביטחון שלנו והרווחה שלנו – והחיים שלנו! – יקבלו חלק מרכזי בסדרי העדיפויות הלאומיים.
אני מאמינה ויודעת שהמחאה הזאת תתרחב לכל התחומים – לצד המאבק ברצח ואלימות קשה נגד נשים, ניאבק באפליה בשוק העבודה, בפערי השכר, בפגיעות והטרדות מיניות, בזה שנשים כלואות בנישואין לא רצויים בחסות בתי הדין הרבניים ובהדרת נשים ממרחבים ציבוריים.
כי אלה החיים עצמם. אנחנו זה החיים עצמם.
הייתה שנה מאוד דרמטית, ואני מבטיחה לכן שהשנה הקרובה תהיה משמעותית לא פחות. בשנה הקרובה יתקיימו הבחירות הארציות. אנחנו לא ניתן שפוליטיקאים, נשים וגברים, יתעלמו מאיתנו כמו שקורה בדרך כלל בבחירות. לא ניתן להם להמשיך ולהתעלם מאיתנו, במחשבה שאין לזה מחיר ציבורי. מי שיתעלם מאיתנו ישלם!
אנחנו הולכות להמשיך להיאבק. לא ניתן להסיט את סדר היום הזה לשוליים.
זה לא מאבק בין נשים לגברים. זה מאבק בין מי שרוצים להשאיר את יחסי הכוח הנוכחיים, את הניצול והפגיעה, לבין מי שרוצות ורוצים עולם יותר מוגן וחברה יותר טובה.
אנחנו פה כדי לשנות את סדר העדיפויות הלאומי. אנחנו פה כדי לשנות את החיים עצמם. ואנחנו פה כדי להישאר!

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן