בואו נדמיין עולם

הכותרות המרכזיות השבוע היו של שר הביטחון שהתפטר מתפקידו, ושר החינוך שרק חיכה להזדמנות לעזוב הכל, ולהתייצב בלשכה שבקריה. אין כמו שני הנושאים האלה כדי לייצג באופן ברור את ההיררכיה בין נושאים ״נשיים״ ל״גבריים״, שכמובן מי שמנהל את שניהם הם גברים. זה לא חייב להיראות כך: היום יתקיים טקס האזכרה הממלכתי במלאת 40 שנים לפטירתה של ראשת הממשלה היחידה בתולדות ישראל – גולדה מאיר. בתקופתה כשרת העבודה הובילה סדרה של חוקי עבודה שהם התשתית הסוציאלית של ישראל עד היום: חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק עבודת נשים, חוק חופשה שנתית ועוד. מאיר גם הייתה זו שעמדה מאחורי הקמת הביטוח הלאומי. בשנת 1955 התמודדה לראשות עיריית תל אביב והפסידה, כי דתיים סירבו להצביע לאישה. מי שלא רצה אותה בראשות העיר, קיבל אותה כראשת ממשלה, השלישית בעולם נכון ליום היבחרה, בשנת 1969. מאיר ודאי לא הייתה מושלמת, גם בתפיסותיה לגבי נשים. אבל היא הייתה כוח עצום. ולמרות שהיום יש הרבה יותר נשים בתפקידי מפתח, נראה שאנחנו עדיין רחוקות מרחק רב מראשת ממשלה נוספת. גם כאן, כדי לעשות שינוי, השריר שאנחנו צריכים וצריכות לתרגל הוא קודם כל של הדמיון הפוליטי שלנו, לאפשר לנו לדמיין עולם הרבה יותר טוב, לקבוע מטרות ודרכי פעולה ולחתור אליהם. יחד אנחנו משפיעות יותר – תצטרפו אלינו.

מוזמנות/ים להיכנס גם השבוע לשלוש הערות פמיניסטיות על השבוע החולף, ואחת לשבוע הבא.

 

 

להמשך קריאה…

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן