בג”ץ 4541/94 אליס מילר נגד שר הביטחון ואחרים, שניתן בשנת 1995 הוא עתירה שהוגשה לבג”ץ על ידי אליס מילר בסיוע שדולת הנשים בישראל והאגודה לזכויות האזרח.
הפעילות המשפטית שלנו מגוונת ובאה לידי ביטוי במספר מישורים:
פיטרו אותך בעת טיפולי פוריות? פגעו במשרה שלך בהיריון? לא החזירו אותך לעבודה לאחר חופשת לידה? הטרידו אותך מינית בעבודה? משלמים לחבר שלך לעבודה, שכר גבוה ממך?
את יכולה לתבוע את זכויותייך בבית הדין האזורי לעבודה, ולקבל פיצוי על העוול שנגרם לך!
פני אלינו ואנו נסייע לך לממש את זכוייותיך, ולקבל את המגיע לך. במסגרת מערך האכיפה של שדולת הנשים אנו מעניקות ייצוג משפטי בבתי הדין לעבודה, בתיקים מתאימים, בשכר טרחה מופחת באופן משמעותי. הייצוג המשפטי ניתן על-ידי עורכות דין מובילות בתחום של זכויות נשים בעבודה, בליווי עורכות הדין של השדולה.
במסגרת התיקים המתנהלים במערך האכיפה של השדולה, סייענו לנשים רבות לעמוד על זכויותיהן ולקבל פיצוייים משמעותיים בגין העוול שנעשה להן, וקבענו גם תקדימים חשובים בסוגיות של פיטורי נשים בהריון, אפליה בעת קבלה לעבודה, נושאי שכר שווה, ועוד.
לפרטים נוספים בנושא ייצוג משפטי ומערך האכיפה, לחצי כאן
שדולת הנשים מנהלת הליכים משפטיים עקרוניים, ופונה בעתירות לבג”צ ולבתי המשפט המוסמכים בסוגיות עקרוניות ותקדימיות, בתחומים השונים הנוגעים לנשים, לקידום שוויון מגדרי ולהפסקת האפלייה והפגיעה בנשים.
כארגון בעל מומחיות ייחודית, במקרים מתאימים, אנו גם מצטרפות כ”ידיד בית משפט” להליכים משפטיים, ופורסות בפני בית המשפט המוסמך את עמדתנו, באופן שמאפשר לבית המשפט ראייה רחבה של הסוגיה, בהקשר המגדרי.
בג”ץ אורית גורן (בג”ץ 1758/11 אורית גורן נ’ הום סנטר) הוא אחד מפסקי הדין המרכזיים בישראל בנושא שוויון מגדרי ושכר שווה בין גברים לנשים. המקרה החל כאשר אורית גורן, עובדת של רשת הום סנטר, גילתה שהיא משתכרת פחות מעובד גבר בתפקיד זהה לשלה, אף על פי ששניהם ביצעו את אותה העבודה.
בשלב הראשון, גורן פנתה לבית הדין לעבודה, שקבע כי לא הייתה כוונת הפליה מגדרית מצד המעסיק, וכי פערי השכר נבעו מסיבות אחרות, כמו ותק ומשא ומתן אישי שניהל העובד הגבר בעת קבלתו לתפקיד. גורן לא קיבלה את פסק הדין, והחליטה לערער לבית המשפט העליון באמצעות בג”ץ, בטענה שהפער בשכר מפר את חוק שכר שווה לעובדת ולעובד.
פסיקת בג”צ זו הובילה לעיגון הזכות לשכר שווה: בג”ץ פסק לטובתה של אורית גורן וקבע שהעובדה ששני עובדים ממין שונה מבצעים את אותה העבודה אבל מקבלים שכר שונה היא אפליה על רקע מגדרי, גם אם לא הייתה כוונה להפלות. החלטה זו מחזקת את עיקרון השוויון המגדרי בשוק העבודה ומבהירה שהמעביד מחויב לשלם שכר שווה עבור עבודה שווה.
פסק הדין מטיל על מעסיקים את האחריות לוודא שאין פערי שכר בין עובדים ועובדות בתפקידים דומים. גם אם העובד והעובדת ניהלו משא ומתן שונה או יש להם ותק שונה, המעסיק צריך להראות שההבדלים בשכר מוצדקים ולא מבוססים על מגדר.
פסק הדין מאפשר לעובדים ועובדות לתבוע שוויון בשכר בצורה ישירה יותר, ומדגיש שהמעסיק הוא זה שצריך להוכיח שפערי השכר נובעים מסיבות מוצדקות ולא מהפליה פסולה.
בג”ץ אורית גורן הפך לאבן דרך בשיח הציבורי והמשפטי בנושא אפליה מגדרית בשוק העבודה, ותרם לקידום השוויון המגדרי בישראל.
תקדים – בית המשפט קבע לראשונה כי מניעת שירות בשל דרישה ללבוש מסוים מהווה הטרדה מינית
ת״א (רחובות) 66274-11-20 חן אוחנה ושדולת הנשים בישראל נ׳ אמבולנס אלפא בע״מ ואח׳ (נבו 31.1.2025).
ייצגו את השדולה – עו״ד חגי קלעי, עו״ד עדיה שיינוולד, עו״ד גלי זינגר.
חן אוחנה חלתה בקורונה. היא עמדה מחוץ לביתה, לבושה במכנסיים קצרים וגופיה, והמתינה לאמבולנס שיפנה אותה למלונית קורונה. כשהגיע האמבולנס לפנותה, כשבו כבר ישובים עוד נוסעת אשה ונוסע גבר חרדי, הנהג אמר לחן שהלבוש שלה ״חשוף״ מדי, ולא
נתן לה לעלות לאמבולנס. חן, שהיתה המומה מהדברים, התנגדה ודרשה לדבר עם המנהל של הנהג, ולאחר שיח ממושך שהתנהל כאשר נהג האמבולנס מתאר באוזני המנהל את לבושה ה״חשוף״, הנהג המשיך בנסיעתו, כשהוא מותיר את חן פגועה, המומה ומושפלת,
עם חום של 40 מעלות, ברחוב. חן לא ויתרה והגישה באמצעות שדולת הנשים תביעה לבית המשפט, בה נטען שמדובר הן בהפליה והן בהטרדה מינית אסורה. בית המשפט קיבל את הטענות וקבע בפסק דין תקדימי, שההתייחסות ללבושה ה״חשוף״ של אשה היא התייחסות מבזה ומשפילה למיניותה כאשה, והיא מהווה הטרדה מינית אסורה לפי החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ״ח–1998. בנוסף, קבע בית המשפט שמניעת השירות מחן ואי העלאתה לאמבולנס בשל דרישה ללבוש מסוים, בניגוד לחוק, מהווה השפלה וביזוי של אישה על רקע מינה ומיניותה, המהוות אף הן הטרדה מינית אסורה. זאת, בנוסף לכך שמדובר בהפליה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס״א-2000. על רקע זה, פסק בית המשפט פיצוי בסכום של 120,582 ש״ח – הפיצוי המקסימלי שניתן לפסוק על פי החוק למניעת הטרדה מינית, בלא צורך להוכיח נזק. עד לפסק דין תקדימי זה, כאשר נמנע מנשים לעלות לאוטובוס או לרכבת בשל לבוש ״חשוף״, העניין נתפס כהפליה בלבד. כעת, בעקבות פסק הדין, ניתן לתבוע פיצויים לא רק בגין הפליה, אלא גם בגין הטרדה מינית, שכן התייחסות ללבושה של אישה או שלילת שירות ממנה על רקע לבושה נחשבת ל״התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית״, כמשמעותה בחוק.
בג”ץ 1363/23 שדולת הנשים בישראל נ’ הממשלה ו-33 אח׳ (נבו 24.2.2025):
שדולת הנשים יוצגה על ידי עו״ד חגי קלעי, עו״ד גלי זינגר ועו״ד חיה ארז.
ביום 29.12.2022 הוקמה ממשלת ישראל ה-37 וזכתה לאמון הכנסת. עם כינונה, מינתה הממשלה 10 גברים כמנכ״לים למשרדי הממשלה, ולאחר מכן המשיכה למנות גברים באופן ביום 15.2.23, מתוך 26 מנכ”לי משרדים, היו 25 גברים ורק אישה אחת. זאת, למרות פניות היועצת המשפטית לממשלה ומנהלת רשות קידום מעמד האישה, שהדגישו בפני הממשלה את החובה למתן ייצוג הולם לנשים בכל הדרגים והמשרות, ובכלל זה בקרב מנכ”לי משרדי הממשלה, ואת ההסדרים הנורמטיביים המחייבים.
על רקע זה, ביום 16.2.2023 הגישה שדולת הנשים בישראל עתירה לבג״ץ, יחד עם נעמת ופורום דבורה, בדרישה להורות לממשלה לקיים את החוק ולמנות נשים לתפקידי מנכ”ליות במשרדי הממשלה. בנוסף, עסקה העתירה בחובה למתן ייצוג הולם לנשים במאות משרות אמון נוספות, הממונות, בין היתר, על ידי השרים עצמם (דוברים ,יועצים, ראשי מטות), כנדרש על פי הדין. בעתירה דרשנו לקבוע נהלים ברורים שיבטיחו את קיום חובת הייצוג ההולם במשרות אמון בשירות המדינה, בכל הדרגים והמשרות, החל ממשרות מנכ״לים ועד למשרות זוטרות יותר. הממשלה התנגדה לעתירה וטענה כי יש לשמור על שיקול הדעת של השרים במינויים למשרות אמון. כמו כן, ובזמן שהעתירה עודנה מתבררת, הממשלה המשיכה במדיניותה המפלה, ועד חודש מאי 2023 אישרה הממשלה בסה״כ 28 מינויים של מנכ״לים, ומתוכם רק אישה אחת.
ביום 24.2.2025, בג״ץ, בהרכב השופטים נעם סולברג, חאלד כבוב ודפנה ברק-ארז, קיבל את העתירה, וקבע כי חובת הייצוג ההולם לנשים קבועה בדין וחלה על כל משרות האמון – הן בדרג של מנכ”לי משרדי ממשלה והן בדרגים הנמוכים יותר. זאת, בין היתר, מכוח חוק שירות המדינה (מינויים), תשי״ט–1959, וחוק שיווי זכויות האשה, תשי”א–1951, המחייבים מתן ביטוי הולם לייצוג שני המינים בכלל שירות המדינה, בכל דרג ובכל משרה, ובכלל זה בתפקידי ניהול.
כן נקבע, כי על אף שכל שר מביא לאישור הממשלה מועמד אחד, הרי שעל הממשלה, כגורם הממנה, חלה החובה לדאוג, שיהיה ייצוג הולם לנשים בדרג המנכ״לים כמכלול. בג״ץ קבע כי הממשלה לא עמדה בחובתה החוקית ולא נקטה צעדים מספקים לאיתור ומינוי נשים לתפקידים בכירים.
בהתאם לכך, נקבע כי על הממשלה לקבוע בתוך 6 חודשים הנחיות, אשר יטמיעו את עקרונות החוק והדוקטרינה של ייצוג הולם, ויביאו, הלכה למעשה, לייצוג הולם של נשים. בכל הנוגע למינוי מנכ”לים למשרדי ממשלה, על ההנחיות להטיל חובה פוזיטיבית על השר הממליץ לפעול באופן אקטיבי לאיתור מועמדת מתאימה. יהיה עליו לשאת בנטל ההוכחה – בפני ועדת המינויים או הממשלה, כי לא ניתן היה לאתר ולמנות מועמדת ראויה. בנוסף, על הממשלה להביא שיקול זה בחשבון בהחלטותיה בנוגע למינוי מנכ”לים, תוך מתן משקל גובר לנושא, ככל שמידת הייצוג ההולם פוחתת. באשר למשרות המאוישות בפטור ממכרז, בדגש על משרות אמון בלשכות השרים והמנכ”לים, העקרונות דומים, אך במקרה זה הגורם הממנה הוא השר או המנכ”ל.
פסק הדין מחזק באופן משמעותי את האכיפה של דוקטרינת הייצוג ההולם, במיוחד בתפקידים בכירים, ומספק לנשים הזדמנות שווה לממש את כישוריהן בתפקידים בעלי השפעה.
