גל של דרישות לגינוי עלה בשבוע שעבר אחרי ההפגנה במוצאי שבת בבלפור, בה היה מי שהחזיק בלונים בצורה של איבר מין זכרי, עם הכיתוב "בואי שרהל'ה הולכים", כנגד אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו. הגינוי במקומו: ביזוי נשים על רקע מיני, הוא מעשה מביש. בלי אבל, ובלי תירוצים. זאת דרך אפקטיבית להשתלח בנשים בכלל ונשים חזקות בכלל, והיא ראויה לכל גינוי. לצד זאת, צריך גם לבחון מי הם שדורשים גינוי, ושחזרו על המנטרה: "איפה ארגוני הנשים?" כי קשה מאוד להזדעק נגד ביזוי סקסיסטי ביד אחת, וביד השניה לחבק את נתן אשל, האיש של הזוג נתניהו למשימות מיוחדות והנושא והנותן הקואליציוני הקבוע מצד הליכוד בשנים האחרונות, שצילם אישה מתחת לחצאית בשביל סיפוק מיני. גם לא מתקבל על הדעת שפגיעות מיניות הן אסורות או ראויות לגינוי רק בהתאם למיהו הפוגע או הנפגע/ת.

ארגוני הנשים עוסקים יום יום במניעת אלימות ופגיעות מיניות ומגדריות, בהוקעה ציבורית של התופעות האלה ובסיוע לקורבנותיה. מקבלי ומקבלות החלטות וממשלת ישראל היו צריכים להתגייס ממזמן למאבק יסודי ותקיף נגד אלימות מינית ומגדרית, ועדיף מאוחר מלעולם לא. פרסמתי הבוקר טור על כך ב"את", מוזמנות ומוזמנים לקרוא.