אירועים בהפרדה מגדרית במרחב הציבורי פוגעים בחירות של נשים, בכבוד האדם שלהן ובערך השוויון. הפרדה מגדרית מסמנת נשים קודם כל כנשים, ומגבילה את מה שהן יכולות ורשאיות לעשות בהתאם לתפיסה מצמצמת של ״טבען״ כנשים. הגבלת התנועה וההשתתפות של נשים (או גברים) מתעלמת מיכולותיהן, רצונותיהן ושאיפותיהן. הפרדה מגדרית והצבת מחיצה מעלימים את הנשים במרחב הציבורי. לא במקרה במרבית המקרים נשים אינן נמצאות על הבמה באירועים כאלה, או מושבות מאחור או בשוליים, בעוד הגברים מקדימה או במרכז. מחאה נגד תופעת הדרת הנשים היא הכרזה פשוטה: אנחנו כאן. יש לנו נוכחות, קול והשפעה.
אנחנו פועלות לביסוס של מחויבות מוסדות הציבור לשמירה על זכויות האדם, שוויון ככלל ושוויון מגדרי בפרט, בהתאם לערכיה של מדינת ישראל. המחויבות הזאת היא קריטית: היא זו שמייצרת מקום ואפשרות לכל אחד ואחת, ללא תלות במינם. מחויבות שמבטיחה שנשים יוכלו לשהות בכל מקום בו תחפוצנה במרחב הציבורי. זה מאבק על דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית שמאפשרת לכל אחת ולכל אחד לשגשג בה. נפרד אינו שווה והפרדה מגדרית לא נועדה לשרת צניעות אלא לאפשרלגברים שמרניים להמשיך ולהחזיק במרחב הציבורי ובמשאבים הציבוריים. התופעות הללו נוגדות באופן עמוק את הדמוקרטיה, ואסור לתת להן יד.
פרסמו בעירך אירוע בהפרדה מגדרית? מנעו ממך השתתפות בגלל שאת אישה? ביקשו ממך להתלבש בצניעות? את חיילת וביקשו ממך לצאת מחדר האוכל, לא לשיר או להתלבש בצורה מסויימת בגלל התחשבות באוכלוסיה אחרת?
זו הדרת נשים ויש מה לעשות עם זה.
מספר עשורים שתופעת ההדרה המגדרית בתחבורה הציבורית מתרחבת בכל הארץ – נהגים שמונעים כניסה של נשים ונערות לתחבורה ציבורית, בין היתר אוטובוס, רכבת, מטוס ואפילו אמבולנס, ו״קווי מהדרין״ שבהם גברים יושבים מקדימה ונשים מאחורה.
שדולת הנשים מלווה משפטית נשים שחוו הדרה מגדרית בתחבורה הציבורית ומסייעת לקבל פיצוי כספי.
צה”ל הוא המוסד המדינתי הגדול והמשפיע ביותר על החברה הישראלית, ובו מתקיים ביתר שאת מאבק כוחות בין מי שגורסים שנשים יכולות וצריכות להיות בכל מקום וללא שום הגבלה, לבין מי שרואים בנשים גורם בעייתי שמפריע לגברים דתיים לקחת חלק מרכזי בצבא.
שדולת הנשים מטפלת בפניות של חיילות והוריהן לגבי אפליה שהן חוות בשל פקודת השירות המשותף או יישום מחמיר שלה.
רשויות מקומיות שמאפשרות הפרדה מגדרית והדרת נשים בשטחן ובאירועים הציבוריים שלהן עוברות על החוק, קופות חולים או מוסדות ממשלתיים אחרים שמורים על לבוש צנוע או מונעים שירת נשים עוברים על החוק.
שדולת הנשים מפעילה קו חם כדי לטפל בכל הפניות הללו וגם לפנות את הגורמים הרלוונטיים ואף לעתור נגד מי שמוכנים לוותר על זכויותיהן של נשים לטובת התחשבות לכאורה בקהילות אחרות.
המונח הדרת נשים משמש בציבוריות הישראלית כדי לתאר מגוון של תופעות חברתיות שהמשותף לכולן הוא מופעים בהן נשים סובלות מאפליה בשל מינן – החל מהיעדר ייצוג, עבור בהדרה מכוונת מזירות ציבוריות, הפרדה מגדרית וכלה בדרישות צניעות. לתפיסתנו, המניע למופע האפליה הוא שמכריע כיצד להמשיג אותה וכיצד להיאבק בתופעה ולמגר אותה.
בשנים האחרונות, שדולת הנשים בישראל עסקה באופן יסודי ואינטנסיבי במאבק בהדרת נשים במרחב הציבורי. מפניות רבות שזרמו אלינו נוכחנו לדעת כיצד דרישות צניעות ו”מחיקת” נשים במרחב הציבורי, אירועים לגברים בלבד והפרדה מגדרית הולכים ומתרחבים לעוד ועוד זירות. אירועים בהפרדה מגדרית במרחב הציבורי פוגעים בחירות של נשים, בכבוד האדם שלהן ובערך השוויון. הפרדה מגדרית מסמנת נשים קודם כל כנשים, ומגבילה את מה שהן יכולות ורשאיות לעשות בהתאם לתפיסה מצמצמת של ״טבען״ כנשים. הגבלת התנועה וההשתתפות של נשים (או גברים) מתעלמת מיכולותיהן, רצונותיהן ושאיפותיהן. הפרדה מגדרית והצבת מחיצה מעלימים את הנשים במרחב הציבורי. לא במקרה במרבית המקרים נשים אינן נמצאות על הבמה באירועים כאלה, או מושבות מאחור או בשוליים, בעוד הגברים מקדימה או במרכז.
אנחנו פועלות לביסוס של מחויבות מוסדות הציבור לשמירה על זכויות האדם, שוויון ככלל ושוויון מגדרי בפרט, בהתאם לערכיה של מדינת ישראל. המחויבות הזאת היא קריטית: היא זו שמייצרת מקום ואפשרות לכל אחד ואחת, ללא תלות במינם. מחויבות שמבטיחה שנשים יוכלו לשהות בכל מקום בו תחפוצנה במרחב הציבורי. זה מאבק על דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית שמאפשרת לכל אחת ולכל אחד לשגשג בה. נפרד אינו שווה והפרדה מגדרית לא נועדה לשרת צניעות אלא לאפשר לגברים שמרניים להמשיך ולהחזיק במרחב הציבורי ובמשאבים הציבוריים. התופעות הללו נוגדות באופן עמוק את הדמוקרטיה, ואסור לתת להן יד.
כאשר נאסר על נשים לשהות במרחב כלשהו או לקבל שירות כלשהו רק בשל מינן ומגדרן, מדובר בפגיעה קשה בשוויון בין המינים – נשים מקבלות במקרים אלה פחות חופש תנועה, פחות משאבים, הן הופכות לאזרחיות סוג ב’. כאשר דימוייהן ותמונותיהן של נשים נמחקים ומועלמים מהמרחב הציבורי, מועבר מסר לפיו מראה של אישה מתקשר בראש ובראשונה למיניות
ולאחר מכן – שמיניות זו היא מסוכנת, מזיקה ומטמאת. תפיסה כזו של בני אדם היא מחפיצה ומשפילה ולכן פסולה. נזקן של תופעות אלה גלוי לעין, גם מבלי לרדת לעומקה של האידיאולוגיה שבבסיסן. דרישות צניעות משמשות גם הן כדי להזכיר לנשים באופן תמידי כי המיניות שלהן היא
הדבר המרכזי בהווייתן, וכי כל סטיה מנורמות הלבוש וההתנהגות שנקבעו עבורן (אך לא עבור גברים), מסכנת את הסדר החברתי הפטריארכלי הקיים. זוהי דרך עתיקת יומין למשטר ולדכא נשים. קל לזהות את האפליה שבדרישות הצניעות הללו, שכן הן מופנות באופן כמעט גורף רק כלפי נשים.
חלוקת המשאבים מפלה והיררכית – בארה”ב ובדרום אפריקה, שהתנסו במשטרים שהפרידו בין לבנים לשחורים, נקבע הכלל לפיו “נפרד אינו שווה”. הפרדה מגדרית היא הפרדה בין שתי קבוצות שקיימים ביניהן פערים גדולים לטובת קבוצה אחת (גברים) ולרעת השנייה (נשים). גם היום, שנים לאחר שהחלה המהפכה הפמיניסטית, נשים בישראל עדיין סובלות מדיכוי, אפליה ומחוסר שוויון בתחומי חיים רבים מאוד. כאשר נשים, מופרדות מגברים, שהם הקבוצה בעלת הכוח החברתי הרב, הן זוכות לפחות משאבים, מעמד, כוח וקול. ואכן מבלי להרחיק לכת, ניתן לראות כיצד ברובם המכריע של מופעי ההפרדה המגדרית, נשים יופלו לרעה לעומת גברים. בזירות דתיות של הציבור החרדי וחלק מהציבור הדתי בישראל, כגון בתי כנסת אורתודוקסיים, ברוב המוחץ של המקרים נשים יזכו בעזרת נשים שתהיה קטנה משמעותית מהשטח המרכזי השייך לגברים ויהיו מרוחקות
ממרכז ההתרחשות – ארון הקודש והבמה. לעיתים נשללים מהן גם המשאבים המועטים שהוקצו להן מלכתחילה כאשר פרקטיקות אלה של הפרדה “זולגות” אל מחוץ לזירות הדתיות ואל מחוץ לעולם החרדי, נשמרים גם שם פערי הכוח וההיררכיה בין המינים. בקווי ההפרדה (“מהדרין”) שההפרדה הכפויה בהם נאסרה על ידי בית המשפט העליון, נשים תמיד נדחקות לחלק האחורי של האוטובוס ולא בכדי. בהרצאות ואירועי תרבות מופרדים לנשים תמיד יוקצה השטח האחורי, הקטן יותר או את התצפית הפחות טובה אל הבמה/מרצה. לרוב, נשים גם יורחקו מהבמה עצמה באירועים אלה (ולא רק בשל האיסור המשפיל על שירת נשים, אלא אף כמרצות או כפאנליסטיות).
הפרדה מגדרית נוטה לזלוג ולהפוך להדרה מוחלטת של נשים – ההפרדה המגדרית, אשר תחילתה בתוך החברה החרדית, יוצרת מצב שבו נשים מורחקות מעיניהם של גברים בזירות רבות והולכות ונקודות המפגש בין המינים מתמעטות. באופן זה גברים חרדים מתרגלים לא לראות נשים גם בזירות של ימי חולין. פרקטיקות ההפרדה מזינות את עצמן ומעצימות את התפיסה לפיה כל עירוב בין המינים צופן בחובו סכנה רוחנית חמורה. מכאן קצרה הדרך להוסיף החמרות ואיסורים וכך להימנע גם ממצבים בהם עשויה אישה להיראות או להישמע, גם אם מבעד למחיצה או ממרחק. בשנים האחרונות התרבו פרקטיקות של הפרדה שהפכו להדרה מוחלטת. אלה כוללות, בין היתר, אירועים וזמרים שיועדו בעבר לגברים ולנשים (בהפרדה) וכעת וכן קווי אוטובוס שבעבר שימשו כקווי הפרדה (“מהדרין”) והופכים מיועדים לגברים בלבד. במידת מה ניתן לראות בהפרדה המגדרית בשלל תחומי חיים ניסוי כלים מדורג: תחילה הפרדה ולאחר מכן הדרה מוחלטת. תחילה רק בתוך החברה החרדית ולאחר מכן גם בזירות מעורבות או אפילו חילוניות במובהק. משעה שנורמה קיצונית ומחמירה כלשהי באשר להפרדה או להדרה מתקבעת בקרב הציבור, קשה מאוד לקולות מתונים לערער עליה וקשה עד בלתי אפשרי להחזיר את הגלגל לאחור. מלכתחילה, יש קורלציה ברורה בין חברות שלנשים יש בהן גישה מצומצמת יותר לקבלת ההחלטות והתווית המדיניות, לבין פרקטיקות של הפרדה על בסיס מין.
