בשבוע החולף לקחנו חלק במאבק כנגד ההחלטה של ממשלת ישראל שגני הילדים, כיתות א’-ד’, יא’ – יב’,  יפעלו עד השעה 13:00 בזמן הסגר המתוכנן. ראינו כבר בסגרים הקודמים, כיצד סגירה של מערכת החינוך משפיעה באופן דרמטי על נשים בשוק התעסוקה, ומביאה באופן ישיר רבות מהן לאובדן של מקום עבודתן.  

הקורונה לא שינתה את המציאות לפיה בעיקר נשים הן אלה שאחראיות בפועל על הטיפול בילדים, המשפחה ועבודות הבית, כך שסגירה חלקית או מלאה של מערכת החינוך מביאה אותן לסיטואציה בלתי אפשרית. הן אלה שמשלמות את המחיר הגדול ביותר של כל שינוי ביחס למערכת החינוך. מדאיג מאוד שנושא בעל חשיבות שכזאת ביחס לנשים כלל לא נלקח בחשבון בעת קבלת ההחלטה. זאת, על אף שיש כבר ניסיון נצבר בנושא ונתונים שנאספו בזמן הקורונה בסבבי הסגר הקודמים. קבלת החלטות ללא בחינת מכלול המשמעויות ביחס לנשים, מראה שהנושא שקוף עבור מקבלי ההחלטות. שוב ושוב מתברר שאנחנו צריכות להיות חלק ממקבלי ההחלטות ולייצג את עצמנו, אחרת הדברים שחשובים לנו, ושמשפיעים עלינו, פשוט לא קיימים.

לצד זאת, התראיינתי השבוע למוסף של גלובס, שהתפרסם ביום שישי האחרון – מי שרוצה להכיר אותי ואת הרקע האישי שלי קצת יותר, מוזמנות ומוזמנים לקרוא.