הדרת נשים היא תופעה חברתית ותרבותית בלתי חוקית, הפוגעת בזכויות לשוויון, חירות וכבוד, המתבטאת בהרחקת נשים מהמרחב הציבורי ומהשתתפות בעמדות והשפעה בתחומים שונים: תחבורה, בריאות, תעסוקה, תרבות והשכלה. מאז 2011, בעקבות פסיקות בג”ץ וחשיפת מקרים תקשורתיים בולטים, הסוגיה עלתה לסדר היום הציבורי והממשלתי. התקבלו שתי החלטות ממשלה (4052, 2011 ו־1526, 2014) שמטרתן לצמצם את התופעה ולבסס מנגנוני טיפול, פיקוח ודיווח. למרות זאת, בשנים האחרונות נרשמה עלייה בלגיטימציה לתופעות הדרה, שיבוץ מועט של נשים בתפקידים בכירים בממשלה, יוזמות חקיקה להרחבת הפרדה מגדרית והעדר ייצוג הולם בארועים ציבוריים ואקדמיה.
הדוח של המרכז להעצמת האזרח ושדולת הנשים בישראל בוחן את יישום החלטות הממשלה למניעת הדרת נשים במרחב הציבורי ומציג תמונה מדאיגה: מתוך 7 סעיפים אופרטיביים, 57% לא יושמו, 29% יושמו ו־14% יושמו חלקית בלבד. מאז הדוח הקודם חלה ירידה ברמת היישום, ומגמות בשטח מעידות על העמקת התופעה – דוגמת תמיכה ממשלתית באירועים בהפרדה מגדרית ויוזמות חקיקה המנוגדות להחלטות המקוריות. קיימת חולשה באכיפה, מוקדי הדיווח אינם פעילים, ולמרות קיומן של הנחיות ברמה ההצהרתית, אין יישום מהותי בפועל. המשרדים שהיו אמורים לדווח ולפעול בתחום, עושים זאת בחלקיות רבה או לא פועלים כלל. קיים חשש להחרפת התופעה והפיכתה לנורמה מוסדית, כאשר הממשלה אף מקדמת מדיניות שמעמיקה את הפערים ולא מביאה לידי יישום אפקטיבי של ההחלטות.
