יום שלישי, ה-4 בדצמבר 2018, יירשם כאירוע היסטורי עבור התנועה הפמיניסטית בישראל. רבבות של נשים וגברים יצאו לאורך היום להפגין במעל ל-120 מוקדי מחאה, נגד תופעת האלימות כלפי נשים ואוזלת ידה של הממשלה במיגור תופעה זו. כ-30 אלף אישה ואיש התאספו בשעות הערב בכיכר רבין, כיכר העיר של המדינה, כדי להגיד – די! כמו שאמרתי על הבמה בכיכר רבין בשלישי: אנחנו כאן כדי לדרוש שיספרו אותנו. שהביטחון שלנו והרווחה שלנו – והחיים שלנו! – יקבלו חלק מרכזי בסדרי העדיפויות הלאומיים. אנחנו הולכות להמשיך להיאבק. לא ניתן להסיט את סדר היום הזה לשוליים.
אחד הדברים המשמעותיים במחאה המרגשת שקרתה השבוע, היא השותפות היהודית־ערבית שהייתה עמוד השדרה שלה. זה לא רק שהיה ייצוג של נשים ערביות על הבמה (זה הרי ברור), אלא שהייתה הנכחה ברורה של השפה הערבית, כולל קריאת סיסמאות מהבמה והקהל, ובעיקר, לאורך כל המאבק לא יצאה הודעה אחת ופוסטר אחד ממטה המאבק מצב חירום حالة طوارئ שלא היה כתוב בשתי השפות. נכון, כמחצית מהנרצחות הן ערביות, ועדיין זה רחוק מלהיות מובן מאליו. השותפות עם כלל ציבור הנשים במדינת ישראל היא הדרך לייצר שינוי, ומקור נהדר לאופטימיות.
מוזמנות/ים להיכנס גם השבוע לשלוש הערות פמיניסטיות על השבוע החולף, ואחת לשבוע הבא.
