ביום שבת, ה-17 במאי, התראיינה שורדת הזנות קטי גבעוני אצל אייל ברקוביץ’ ומוריה אסרף. במקום לנהוג ברגישות, בכבוד ובאחריות עיתונאית כלפי הנושא הכאוב והמורכב של תעשיית הזנות בישראל – בחר ברקוביץ׳ לנהוג בדרך משפילה, מזלזלת וחסרת חמלה, כלפי קטי גבעוני וכלפי כלל השורדות.
בשונה מהמסר שאותו העביר המראיין, שטען כי מכיר ״מיליון זונות שהולכות לזה בגלל הכסף״ או ש״זנות פותרת בעיות בחייהם של גברים״, מדובר בעיסוק שכרוך במחירים נפשיים ופיזיים כבדים. דו”ח משרד הרווחה משנת 2021 מצא כי 30% מהנשים והנערות בזנות ניסו להתאבד, 50% סובלות מפוסט-טראומה מורכבת, 40% מקשיים נפשיים מאובחנים, ו-27% אושפזו בעבר בבתי חולים פסיכיאטריים. העוסקים.ות בזנות חוות שיעורים גבוהים של אלימות, ניצול ובעיות בריאותיות. על פי המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, גיל הכניסה המוכר לזנות הוא 13-14. עבור מי שחוו התעללות קשה, הזנות היא לעיתים אמצעי הישרדות.
היציאה מזנות גם היא מציבה שורה של אתגרים מורכבים המשלבים היבטים כלכליים, חברתיים ונפשיים. ברמה הכלכלית, רבות מהנשים והגברים העוסקים בזנות מתמודדים עם מחסור במשאבים בסיסיים, קשיים במציאת עבודה חלופית בשל היעדר ניסיון תעסוקתי והכשרה מקצועית מתאימה, וכן עם חובות כלכליים כבדים. מבחינה חברתית, סטיגמות חברתיות מונעות פעמים רבות השתלבות בקהילה ובשוק העבודה, ומעמיקות תחושת בידוד וניכור. בנוסף, רבים מתמודדים עם טראומות נפשיות שנגרמו במהלך העבודה בזנות, אשר דורשות ליווי וטיפול פסיכולוגי ארוך טווח.
