היום יום השכר השווה – זה היום שבו גברים סיימו להרוויח את מה שייקח לנשים עד סוף השנה. כלומר, גבר ממוצע יכול ללכת מהיום ולמשך כמעט ארבעה חודשים לים – והמשכורת השנתית שלו תהיה זהה לאישה ממוצעת שעובדת במשך 12 חודשים מלאים.

בשבוע שעבר התחילה בהתרגשות שנת הלימודים תשפ”א, ילדות הלכו לראשונה לגנים, הורים ליוו את ילדיהם לבתי הספר. אבל בעקבות ההשלכות הבריאותיות של הקורונה, הורים רבים, ובעיקר אימהות, יאלצו לתכנן את השבוע לפי לוח הזמנים המשתנה של הילדים. זה לא שהמצב היה מספיק טוב קודם לכן (ואני ממליצה לחזור לדו”ח של השדולה שיצא לפני שלוש שנים: “הורים במלכוד“, על אחריות המדינה לטיפול בגיל הרך). הלימודים מרחוק הם אתגר נוסף ורציני מאוד בכל מה שקשור לתעסוקת נשים ומצבן בשוק התעסוקה. ביום השכר השווה אנחנו קוראות לממשלה לייצר תוכנית לאומית לתעסוקת נשים ובמסגרתה להציב יעדים ברורים כדי למגר את פערי השכר, לקבוע תוכניות קונקרטיות לקידום נשים בשוק התעסוקה ולעמוד בהם.

שלכן ושלכם,